גלוברמן נ' הדפסות בע"מ ואח'

החלטה

1.בתיק דנן הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה תידחה התביעה, וכי בשאלת ההוצאות יכריע בית המשפט.

2.הנתבעים טוענים, כי יש לחייב את התובע בהוצאותיהם, ואילו התובע טוען כי אין מקום לחייב אותו בהוצאות.

3.עיינתי בטיעוני הצדדים, ואני סבורה כי צודקים הנתבעים בטיעוניהם, ויש לחייב את התובע בהוצאות.

4.הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו, ולכן רק בנסיבות מיוחדות ניתן יהא להימנע מלפסוק לו הוצאות (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מ (4) 330).

5.שקלתי היטב את טענות התובע, אך לא מצאתי בנימוקיו טעם המצדיק סטייה מן הכלל הנ"ל ושחרורו מתשלום הוצאות לנתבעים בגין התובענה.

6.לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהנתבעים הוציאו הוצאות רבות לצורך התמודדות עם התובענה הנוכחית, תובענה שנדחית בסופו של דבר. נותר כעת לקבוע מהו שיעור ההוצאות להן זכאים הנתבעים.

7.על-פי ההלכה הפסוקה נטל ההוכחה מוטל על מבקש השומה ודי להוכיח, כי ההוצאות נוצרו ואין חובה להוכיח שההוצאות שולמו בפועל (רע"א 361/00 עאזם דאהר נ' סרן יואב, פורסם במאגרים ביום 16.06.05).

8.לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב בשאלת חיוב בעל דין בהוצאות ושיעורן. במסגרת שיקול דעתו יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את אופי התביעה ומידת מורכבותה, אופי ניהולה, היקף העבודה שהושקעה בתיק, השלב הדיוני בו הסתיים ההליך, וסבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בנסיבות ובטיב העניין ובכפוף למגבלות של הכרחיות, סבירות ומדתיות (ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נצרת עילית, פ"ד ס (1) 600 ; וכן ע"א 9535/04 "סיעת ביאליק 10" נ' "סיעת יש עתיד לביאליק", פ"ד ס (1) 391).

9.בעניינו, הנתבעים לא הגישו לבית המשפט מסמכים כלשהם שיש בהם כדי ללמוד על שיעור ההוצאות הריאליות או גובה שכ"ט עו"ד שהם שילמו בפועל בגין ניהול התביעה בבית המשפט. לפיכך, אין מנוס אלא לקבוע שיעור הוצאותיהם של הנתבעים לפי הרמה המקובלת והמידתית, על פי שיקול דעתי, ובשים לב לנסיבות המקרה שבפניי.

10.לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת, (פורסם באתרים משפטיים) שלפיהם:

"אכן, ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה, כי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך, למשל, על דרך של הגשת הסכם שכר טרחה ....; פירוט העבודה שהושקעה בתיק ; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה ... אולם, כדבר שבשגרה בעלי הדין ובאי כוחם טוענים לפסיקת הוצאות בלא פירוט של ההוצאות (ושכר הטרחה המבוקש). במצב דברים זה יש לראות את הטוען כמשאיר את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע מהו שיעור ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה שבפניו".

11.כאמור, אין חולק כי יש לזכות את הנתבעים בהוצאות. בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את מכלול נסיבות העניין, לרבות השלב הדיוני שבו נתבקשה הפסקת ההליך לאחר שמיעת הראיות בתיק, לאחר שהצדדים השתתפו בשתי ישיבות, לרבות ישיבת הוכחות, הכינו תצהירים ואף הוגשו הזמנות לעדים. בנסיבות אלה, צודקים הנתבעים בכך, כי אכן נגרמו להם הוצאות בגין ניהול התיק עד לשלב הנוכחי.

12.לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מן הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

13.המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תש"ע, 26 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: